<h1>ארחות חיים הלכ' נט"י סימנים ל'—ל"א</h1>
<h2>דף קה.</h2>
פעמים שאדם רוחץ בין תבשיל לתבשיל לנקיות לפיכך אין צריך לברך עליהם אבל אכל גבינה ורצה לאכול בשר חובה ונ"ל שאין צריך לברך לפי שאין זו מצוה קבועה כי אם אוכל ביום אוכל אפי' בלא רחיצה כשרואה שאין בידיו לכלוכי גבינה. וי"א שצריך לברך על רחיצת ידים ודיניהם כדין מים אחרוני' לכל דבר ויתריס עליהם שצריכים נגוב עכ"ל. והר"מ נ"ע היה נוהג ליטול ידיו כשאוכל בשר ורוצה לאכול דגי' דחמירא סכנת' מאיסורא. כתב הראב"ד ז"ל בהלכות ידים שלו וז"ל נמצא בתשובות קדמוניות על מים ראשונים מברכים ענ"י ועל אחרוני' על רחיצת ידים לפי שאינם אלא לנקיות בעלמא ובהלכות הרב ז"ל מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה. ויש לתמוה אחר דמחד קרא נפקא ואקרא סמכינן להו כדאמרינן והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים מה טעם אין צריכין ברכה והלא פסולות הן לברכה עד שירחצו. ואומר אני לקיים דברי שניהם שאם אכל תבשיל שידיו מזוהמות טעונות ברכה על רחיצת ידים ואם אכל פת חרבה צריך מים אחרונים משום מלח סדומית ואין טעונות ברכה. ולא עוד אלא שאם לא נטל ידיו עד אחר ברכה די אבל בידים מזוהמות לא יברך עד שיטול. ואלו דברים שבין מים ראשונים למים אחרונים. ראשונים צריכים רביעית בין לגדול בין לקטן. אחרונים כדי שידחה בהם את הידים. ראשונים צריכים שיפסיק בהם. אחרונים אין צריך להפסיק. ופי' בירוש' מהו להפסיק שצריך ליטול ולשנו' כמו ששנינו מים ראשוני' מטהרים את הידים שניים מטהרים את המים שעל גבי הידים. ראשונים הדיח בהם כלים פסולים לידים אחרוני' אין נפסלים. ראשונים טעונין ברכה אחרונים אין טעונין ברכה. ודוקא בשלא אכל מאכל לח שאין הידים מזוהמות ממנו והמים אינן באים אלא לרפואה אבל אם אכל מאכל לח שהידים מזוהמות ממנו צריכים ברכה כדכתיב והתקדשתם והייתם קדושי' אלו מים אחרוני' כי אני ה' זו ברכה ועליהם אמרו מים ראשונים מצוה וכו' כי הראשונים אם ירצה יאכל אם ירצה לא יאכל לפיכך אינו חובה אבל מים אחרונים מכיון שאכל חייב בברכ' ואינו יכול לברך בידי' מזוהמות עד שיטול ידיו לפי' הם חובה למאי נפקא מינה לבטולי הנך מקמי הנך שאם אכל עכשיו ואין לו מים אלא לאחרונים והוא צריך לאכול סעודה אחרת ביום כגון ג' סעודות בשבת מבטל הסעודה האחרת ונוטל ידיו לברכת המזון מפני שכבר נתחייב בברכה ואינו יכול לברך בידים מזוהמות. אבל ודאי אם לא אכל מאכל לח ואין ידיו מזוהמות מברך בלא מים אחרונים ואחר כך נוטל ידיו ועולה לכאן ולכאן. ונ"ל שאם יש לו שמן ערב או יין שהוא מנקה בו ידיו מברך ואח"כ נוטל ידיו במים ואוכל סעודתו. מים ראשונים ניטלים על גבי קרקע אחרונים אין ניטלים אלא על גבי כלי או אבנים או קינסא מפני רוח רעה. ראשונים אינם ניטלים אלא מתוך כלי אחרונים מכל דבר. ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה פ' מקשרי אצבעותיו אחרונים ישפילם למטה משו' זוהמא. ראשונים צריכים עד הפרק האחרון אחרוני' עד הפרק האמצעי שאין המאכל מגיע מכאן ואילך ואם הגיע צריך רחיצה. ראשונים ענ"י ואחרונים ער"י. ראשונים צריך מים אחרונים אם שפשף בגופו או בכותל אין צריך נטילה אחרת. ראשונים אם אין לו מים מרובים מתנה עליהם כל היום ואוכל עליהם בשמירת ידיו אחרונים אין תנאי מועיל בהם וי"א שאפי' שלא בשעת הדחק כגון שיש לו מים מרובים מתנה עליהם. ראשונים אם הסיח דעתו מהן צריך נטילה אחרת אחרונים אין צריך נטילה אחרת. ראשוני' אין המים ושאר משקין מטהרי' את הידים אחרוני' בכל מיני משקין לפי שמעבירין את הזוהמא. ראשונים אין ניטלים לחצאין כגון דמשא פלגא פלגא דידיה וליכא משקה טופח על מנת להטפיח אחרונים ניטלים לחצאין. ראשונים צריכין ניגוב לאכילה אחרונים אין צריכים ניגוב לברכה ראשונים בין בחמין בין בצונן אחרונים אין ניטלים אלא בצונן. ראשונים כל שהפרה שוחה ושותה מהן ניטלים לידים ואם לאו אין נוטלים אחרונים אע"פי שהן עכורין הרבה ואין הפרה שותה מהן כגון שהיו סרוחים או מרים או מלוחים נוטלים מהם הידים. ראשונים אין ניטלין בחמי טבריא בזמן שהן בכלים ואפי' הן צונן מפני שהם מרים ואין הכלב ואין הפרה שוחה ושותה מהן אחרונים אם צוננין הן נוטלים מהן והא דאמרינן גמ' חולין דהיכא דפסקינהו בבת בירתא אע"ג דלית בהו מ' סאה מטבילין בהם את הידי' דוקא כשהם מחוברין לבירתא דאית להו הכשר מקוה שהרי ראויין להטביל בהם את הידים דכיון דשיעור טבילה ליכא בעינן בנטילה ולא בטבילה דהא בעי' כלי וכח אדם כדכתיבנא לעיל. ראשונים אם שפשף ידיו זו בזו צריך שיזהר שלא יגע חוץ למקום שנפלו בו המים מפני שהן מטמאות זו את זו אחרונים אין מקפידים בהם. ושאלו הראשונים מים ראשונים מטהרים את הידים שניים מטהרי' את המים שעל הידים ואחר שמים הראשונים מקבלים טומאה מן הידים היאך השניים מטהרים את המים שעל הידים ויחזרו הראשונים שהם טמאים ויטמאו את הידים והשניים מקבלים עוד טומאה מן הידים ואין לידים טהרה לעולם שהרי אמרו שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אלמא הראשונים מקבלי' טומאה מן המים שחוץ לפרק וחוזרים ומטמאים אותם. ואומר אני שעיקר טומאת הידים שאמרו לא טומאה ממש היא אלא טומאת לכלוך מפני מגע צואה או זיעה או שהרגו מאכולת וגזרו עליהם טומאה מאותו הלכלוך כאלו נגעו בטומאה ועשו אותם שניות לפסול את התרומה במגען ושלא לאכול בהם חולין אלא ע"י הדחה. וז"ש ראשונים מטהרין את הידים כלומר מורידין מהן הזיעה והלכלוך שעליהן שממנו הם טמאו' ובאו השניי' ומדיחי' אותם מן המים שהן מטושטשו' מן הזיעה והלכלוך ונשארו הידים נקיות וזהו השניים מטהרי את המים שעל הידים. ומפני זה צריך שיפסיק במים הראשונים שאם יתן כל הרביעית עליהם בפעם אחת אע"פי שהן מורידי הלכלוך מעליהם מ"מ הנשארים על היד משיורי הטשטוש הם ולכך צריך שיפסיק במים השניים שמדיחים הטשטוש ומה שישאר על גב היד מן הנקיים הוא. הלכך חששו שמא יצאו מים שניי' חוץ לפרק והן מטושטשו' מאותו מקום שהם ראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים טומאת לכלוך ולפי' צריך להגביה ידיו בשניים כנ"ל באמת ובברור. ורביעית שאמרו מפני שעשו אותם כטמאות והרביעית הלכה למשה מסיני שהוא מקוה טהרה להטביל בו מחטין וצינוריות אלא שבטלוהו כדאי' בנזיר וכיון שעשו אותם כטמאות תקנו להם רביעית שהוא כמקוה קטן. אי נמי שערו חכמים שאין הידים מודחות יפה מן הלכלוך אלא ברביעית. וא"ת אם בשביל כך רביעית נוטלים לאחד אף לשניים היאך שנים נוטלים ברביעית והלא רביעית צריך לאחד שהרי אמרו מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים כלו' צריך להוסיף כדי שיהא רביעית לכל א' וא' בין הראשוני' והשניים אבל בראשוני' אין צריך להוסיף כדי שיהא רביעית לכל אחד בתחלה. אבל ודאי די להם לראשונים ברביעי' לעבור הלכלוך מידיהם במקצת והכשר הרביעית עולה לשניהם הואיל ושניהם רוחצים בבת א' ואח"כ יבא הרביעי' השני על השאר וידיח המים המטושטשי' מידיהם. מ"מ צריך שיהיה בהם רביעית בבת אחת מהטעם הראשון כדי שיהיה במקוה טהרה בשני הטעמים צריכי' זה לזה. ורביעית שאמרו לנטילת ידים דוקא במקום שאין שם מים מרובים דהיינו משא ולא משא אבל במקו' שיש שם מים מרובים הא א"ר חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא הילכך בעי טפי. ועוד כי א"א לנטילת ידים בלא שפשוף מפני הזיעה שע"ג ידיו וכשהוא משפשף א"א ליזהר שלא יגע חוץ למקום המים והרי הוא צריך ליטול לכתחילה הילכך בעי טפי מרביעית שהרי מהשפשוף ואילך בעינן רביעית וכל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעיים שבין גבינה לתבשיל של בשר בין להקל בין להחמיר חוץ משפשוף בגופו או בכותל או בהיסח הדעת שפוסלין באמצעיים ואינן פוסלין באחרוני' מפני שעדיין צריך לאכול וידיו צריכות שימור. וחוץ מניגוב הידים שאף האמצעיים צריכין ניגוב כראשונים וחוץ משאר משקין שאינם כשרים לאמצעיים מפני שהם שמנים ואינם מנקים את השומן ואת המאכל ושוין לאלו ואלו לענין ברכה שהרי חובה הן ולא יהיו אלא מצוה הרי טעונין ברכה שאינו רשאי לאכול עד שיטבול כדין מים ראשונים ומברך על רחיצת ידים כדין מים אחרונים עכ"ל.
